Ávila HEBREO

הרובע היהודי באווילה: לב המיסטיקה היהודית של ממלכת קסטיליה

להכיר את אווילה זה לחוות את אחד מהמקומות המיסטיים ביותר בכל ספרד, ממשה בן לאון ועד ניסים בן אברהם, העיר נשארת אחת מהדוגמאות המעניינות ביותר של אירועי שנת 1492.

התיעוד הראשון הידוע לנו להתיישבות היהודית באווילה מתוארך לשנת 1144 ומתאר את האופן שבו אלפונסו השביעי (Alfonso VII) תיעל את כספי המיסים שהוטלו על יהודי העיר והקצה אותם לקתדרלה.

אולם, ישנם סיפורים ואגדות העוסקים במעורבותם של היהודים בעיר אף קודם לכן. כך לדוגמא האגדה אודות היות העיר אווילה עיר נוצרית בימי הרומאים, מספרת את סיפורו של היהודי שכנראה והיה המוצא להורג (בשל היותו יהודי) הראשון לתקופתו. לאחר שבנה את הבזיליקה על שם הקדושים וינסנט, סבינה וקריסטטה עונה האיש והוצא להורג ברדיפות המאה הרביעית.

היהודים באווילה ידועים היו בכישורי המסחר שלהם וסחרו בסחורות שונות ומגוונות. רבים מהם היו סוחרי בדים עשירים. שגשוגם זה של היהודים איפשר להם לצד מותרות אחרות, לעסוק לא רק באומנותם אלא, גם בדתם. כך, יכול היה חכם משה דה ליאון (Moshé de León), אשר חי בביתו של יוסף , מנכבדי אווילה במאה ה13, לעסוק בהפצתו הראשונה של ספר הזוהר, החיבור החשוב ביותר בתורת הקבלה (Sefer ha- Zohar). כשספר זה, יחד עם התלמוד והתנ”ך מהווה את טרילוגיית מיסטיקת הקבלה היהודית.


איך להגיע לקאל של אווילה?


בעיר זו, כתב גם ניסים בן אברהם  הידוע יותר בכינווי “נביא אווילה” את סיפרו על תהיות התבונה. ספר זה אומץ אף על ידי הנזירה המיסטיקאית הקדושה “תרזה הקדושה של יהושע” והקדוש ג’ואן דה לה קרוז , נוצרים צאצאי יהודים אנוסים.

בשנת 1942 הוטל בעיר אווילה צו אשר חייב את היהודים להמיר את דתם או, לצאת לגלות. כך, במחי פקודה אחת, הוטל קץ על נוכחות היהודים בעיר זה מאות בשנים. פקודה זו, מלבד הסבל שעוררה ליהודים תושבי העיר, בין שהחליפו זהותם ובין שארזו מטלטליהם, הטילה על העיר כולה משברים כלכליים ותרבותיים. מכך, ניתן ללמוד עד כמה היתה שזורה נוכחות היהודים בעיר ועד כמה היתה לה לאבן חן.

כפי שהוזכר מעלה, התיעוד הראשון המצוי בידינו לנוכחות היהודים בעיר הוא משנת 1144. זהו אמנם התיעוד הכתוב הראשון אולם, ישנן גרסאות נוספות לעניין, וביניהן גירסא מיתולוגית-משהו, הטוענת כי יהודי אווילה נכחו על אדמה זו כבר בעידן ההיספני-רומי. אותו סיפור בדבר היהודי שבנה את הבזיליקה של סן-וינסנט (Basílica de San Vicente) בתחילת המאה הרביעית, היכן שכיום ניצבת לה הכנסיה לזכר הקדושים וינסנט, סבינה וקריסטטה (los santos Vicente, Sabina y Cristeta) נדמה ומנסה לאשר גירסא זו.

בסיפורים אודות גדולתה של העיר, טען ב1607 ההוגה פראיי לואיס אריס (Fray Luis Ariz ) שאחרי כיבוש העיר מהמוסלמים על ידי המלך הקסטיליאני אלפונסו השישי (Alfonso VII), הגיעו יהודים לאכלס את העיר בשנת 1085, על פי מאמציו של בנו של אלפונסו השישי, הוא הרוזן מבורגונדי. כך הצטרף שמו של רבי סנטן (rabí Centén) לדברי “הימים הראשונים של העיר אווילה”, בהיות אדמה זו נחשבת במשך מאות בשנים לשטח הפקר, גבול בל ייאמר, בין ממלכות הנוצרים וממלכות המוסלמים.

בשנת 1147 כשפלשו אל-מוואחידון לחצי האי, נפגשו פחדיהם של הנוצרים ושל היהודים, מפני מצב בו יוכרחו לנדוד מדרומה של ספרד, לכיוון מרכזה וצפונה.

בימי חייו של המלך אלפונסו השמיני (Alfonso VIII), משנת 1155 ועד לשנת 1214, מצבם של היהודים לא השתנה באופן משמעותי. המלכות נהגה להתאים את יחסה וחוקתה לנתינים, בהתאם למוצאם ולמצבם. כך, נטה בית המשפט המקומי באותה עת להטבה עם יהודי המקום.

_K1C5158 Avila_opt

המסמך המקורי של צו גירוש היהודים בשנת 1942


אתה מכיר את המקומות הטובים ביותר לאכול בקאל של אווילה?


אולם, למרות שבחירה זו של הממשל גרמה לכך שיכוונו אליו חצי ביקורת מספר, לא היה מעשה זה תוצאתו של רצון טוב גרידא. שיתוף הפעולה עם הקהילה היהודית היה חיוני לחיזוק המסחר והממשל בעיר, בהיותם קהילה מרכזית בו. בנוסף, המיסים שהוטלו על הרובע היהודי היו משמעותיים ובתשלומם של אלו, יכל הממשל לממן את שאיפותיו ותוכניותיו. כך, בשנת 117 לדוגמא, הבטיח המלך שליש מהכנסותיו ממיסי היהודים לקתדרלה ולבישוף סנצ’ו (obispo Sancho). היתה זו עת בה קהילת הרובע היהודי באווילה היתה אחת מהקהילות החשובות ביותר בקסטיליה (Castilla), קהילה אשר שגשגה במעלה שהיתה גבוהה יותר מכל מקבילה יהודית אחרת בממלכה הקסטליאנית.

המלך פרדיננד השלישי (Fernando III), שימי חייו היו בין השנים 1199-1252, החליט שלא לשנות מדיניות זו. בשנת 1228 היהודים הואשמו בכך שנהנים מזכויות יתר נטולות הצדקה, הכוללות מעבר חופשי בעיר ושטחי מסחר נטולי מיסים בשווקים. אבל, המלך החליט שלא להחיל חוקים חדשים על יהודי העיר. כך גם המלך סנצ’ו הרביעי (Sancho IV el Bravo) עקב אחרי מדיניותו של אביו והראה העדפה לקהילה היהודית באווילה.

בשנת 1285 מוכרז יוסף מאווילה (Yuçaf de Ávila) כגובה מס והחל לצבור נכסים בעיר. באותה שנה, האוכלוסיה היהודית התעצמה הן במספר נפשותיה והן בהשפעה שצברה לה, שהתבטאה בסירובה לשלם מס מעשר על הכנסותיה מהשכרת דירות.


בתחילת המאה הארבע עשרה, האוכלוסיה היהודית לא סבלה מהתבוללות ונישואי תערובת עם האוכלוסיה הנוצרית השכנה. בתחילה, שכנו היהודים ברחוב לומו (calle del Lomo), היכן שניצב כיום רחוב אסטבן דומינגו  (Esteban Domingo).

לאורך אותה מאה ובמהלך המאה החמש עשרה, נעים היהודים במשכנם לעבר איזור השוק, ( Mercado Chico) , אולם, הכל השתנה בשנת 1480, עם הוצאתו לפועל של צו  (Cortes de Toledo) אשר קבע חוקים שכאילו וחתכו בבשרה  החי של העיר והפלורליסטיות שבה: יהודי העיר אולצו לנוד ולהשתקע באזור מופרד בסמטרת הסמדלרים (Rúa de Zapateros) , איזור אשר שכן היכן ששוכן היום רחוב וואלספין (Vallespín), לצד כנסיית סנטו דומינגו (Santo Domingo ) וארמון סנטו דומינגו ( Santo Domingo)  ודרומה של חומת העיר תוחמת אותם.

וכך, בשלהי המאה הארבע עשרה, היחסים בין היהודים והנוצרים בממלכה הקסטיליאנית החלו ומתדרדרים. אולם, אווילה עדיין סטתה מה ממגמת ההתעמרות ביהודים שפשטה בממלכה והעניקה לקהילתה היהודית ימי שגשוג, כאשר אנשי הקהילה הגיעו למחצית השניה של המאה כשהם עודם משמרים את ערכי זקניהם מכובדיהם, המסורת היהודית.

המרידות והסכסוכים שנגרמו על ידי מאבקי הכח של בית מלכי טראסטמרה ( Trastámara ) בחצי האי השפיעו רק במעט על העיר אווילה. אולם, הגרוע מכל עוד צפוי היה להגיע ואכן הגיע, בימי שנת 1391. או אז, כשכבר חצי מאה שהמלך אלפונסו האחד עשר (Alfonso XI) איננו בין החיים, זכר ונוכחות גישתו המקלה ברובה כלפי יהודי העיר והיחס המקל שהעניק להם החלו ומאבדים מכוחם והחלו להישמע בקרב העם קולות הקוראים לשינוי המדיניות.

המלך פדרו הראשון (Pedro I) נטה גם הוא לפייסנות ולסלחנות מרוממת כלפי הקהילה היהודית בשנת 1351, מה שהעניק לו את כינוי הגנאי “ידיד היהודים” בקרב הקהילה הנוצרית, כינוי שחשב להטיל ספק במלכות ובהחלטותיה לאפשר ליהודים לבנות בתי כנסת נוספים או, להרחיב את הקיימים בתחומה.

בימי המלך פדרו הראשון (Pedro I) וגם מאוחר יותר בימיו של אנריקה השני (Enrique II), סבלה הקהילה היהודית באווילה מהתקפותיהן של קבוצות שביקשו לגנוב ולשרוף מסמכים ומכתבים של הקהילה שעסקו בעסקי ההלוואה בריבית שברשותם. אותם שביקשו להעניש את היהודים בהיותם אנשי ממון ושכנראה ושאפו כמו “למחוק” את חובותיהם, הוסיפו מעש ואף גנבו כמה מהחפצים שהושארו אצל יהודי המקום כמשכון וערבות להלוואות שאלו העניקו לנוצרים תושבי העיר. המלך, לעומתם של פורעים אלו, ביקש להפסיק הפורענות והעניק ליהודים סיוע.


אתה יודע איפה תוכל לישון ולחיות את ההיסטוריה של הקאל של אווילה?


אולם, בשנת 1375 איפשר המלך קיומם של ויכוחים תאולוגיים בין נוצרים ויהודים. ויכוחים שאילצו את היהודים להגן על אמונתם ולעיתים בסופם, גם נאלצו להגן על חייהם שלהם, בשל הזעם שהתעורר בקרב ההמון. אחד מויכוחים אלו הונהג בידי ג’ואן דה וואלדוליד ( Juan de Valladolid ) והיהודי המומר משה הכהן ( Moshé ha-Cohen de Tordesillas). וכך כותב הוא:

“בשנה זו הגיעו אנשים חזקים ואכזריים אשר ביקשו להכחיש את אמונתנו הקדושה ולקחת דת אחרת על פניה. וכך, תחת נכונותה של המלכות לאפשר לנו לעשות כן, שוטטו אנשינו וזימנו אותם את היהודים, בכל מקום ובכל פעם שהם רוצים לדבר על דתם […]. אחד מהם […] נפגש ארבע פעמים עימנו, לפני קהל צופה מורכב מיהודים ומוסלמים וביקש לחזק את דבריו במשלים והשוואות. אולם, אני תמיד הפרכתי את דבריו במילות העדות של התורה והבשורות. האווירה האנטי יהודית בממלכה הקסטיליאנית גברה, גורמת לחלק מהיהודים השוכנים בה לבקש מזור על ידי המרת דתם לנצרות. אלו היו ניצניה של תופעה שתתפתח בעתידה הקרב של ספרד ותיקרא “האנוסים”.

פרנאנד מרטינז (Ferrand Martínez),  אחד מהמטיפים האנטישמיים הגדולים שידעה ספרד, הגביר את הלחץ על היהודים. דרשותיו  היו פופלאריות ונצבר קהל מאזינים רב להטפות השנאה שלו כלפי היהודים. באופן זה, ניתן להגדיר את מרטינז כמנהיג וכמוביל של הספק קול, -ספק התלהמות, האנטי יהודיים של שנת 1391.

_K1C5331 Avila_opt

הרובע העתיק של אווילה

למלך אראגון ג’ואן הראשון (Juan I) היה יחס מיוחד כלפי יהודי אווילה ובשנת 1384 ביקש הוא לנכס לממלכה הכנסה נוספת מהטלת מס על סך 3000 מטבעות מקומיים (maravedís) שייגבה מהם אחת לכל שנה בחודש נובמבר. אותה רעה אושרה על ידי מלך קסטיליה אנריקה השלישי (Enrique III) בשנת 1391.

מעשי הטבח נגד היהודים בשנת 1391 לא הורגשו באווילה כפי שהיו בשאר הממלכה אולם, אקלים אי השקט וחוסר הנוחות שהצרה את מעשי וחיי היהודים בעיר, נתנו את אותותיהם. השלטון עשה מאמציו בכדי להמעיט את הסכנה ולהשריר שלווה אולם, הטפתו של המיסיונר הנוצרי הנודע ויסנט פרר (Vicente Ferrer) בעיר ואידוליד (Valladolid) שבמרכז ספרד בשנת 1411 גרמה ליהודים רבים לנוס על נפשם. אווילה נשארה נווה מדבר פלורליסטי באווירה מתוחה זו ששררה בספרד אך, הטפתו של אלונסו דה אספינה (Alonso de Espina ) באמצע המאה ה15, גבתה מידי יהודי העיר מחיר רב.



אלו מבין היהודים אשר טענו לעזיבת העיר כפעולה שסופה להביאם למקום מבטחים, היו מיעוט.
בעיר היתה קיימת התאגדות גדולה של יהודים בעלי נכסים בעיר אשר הרוויחו את לחמם מהשכרת אלו וכך, נכסי הנדל”ן בשברשותם גרמו להם שלא לנדוד. יהודים הותירו לגור ברחובות אווילה, מסביב לקתדרלה ולצד השוק, בככר הסנדלרים ( los Zapateros), ככר סאן ג’ואן (San Juan) , דרך שער מונטנגרו (Montenegro) ומהפוסטיגו (Postigo de la Malaventura ) עד לגשר אדחה (Adaja) ,אשר ניצב בסמוך לבתי היהודים משל שימש רקע ותפאורה לחייהם בעיר.

בשנת 1442, כאשר הגיע לעיר האפיפיור, התקבלו מסריו האנטישמיים על אוזניים ערלות בהנהגת העיר. אלוורה דה לונה ( Álvaro de Luna), מי שהיה אציל קסטיליאני וידידו הקרוב של המלך ג’ואן השני, דחה את טענותיו של האפיפיור וסחף את הנהגת העיר לסובלנות ואף להעדפה מסויימת כלפי נתיניה היהודים. כך, ניצלו היהודים מהשפעתו של האפיפיור, שמפורסם היה בהשקפתו כי “אין ישועה מחוץ לכנסיה” (No hay salvación fuera de la Iglesia) אשר קראה להמרת יהודים לנצרות.

בשנת 1454, לאחר הצטרפותו למלוכה, אימץ אנריקה הרביעי (Enrique IV) את החוקים הקודמים שיושמו באווילה כלפי היהודים ואישר להם סחר בלתי מוגבל, שטחי מסחר ללא הגבלה וחופש כלכלי כפי שנהנו מהם יהודי אווילה בעבר. בכך, רצה הוא להפריע ולסייג את המגמה שהחלה משתלטת על עיירות בספרד כדוגמת מדינה דה קמפו (Medina del Campo), בהן סבלו היהודים מעול תקנות מחמירות ביניהן תחימת מגורי היהודים בגטאות והשפלתם על ידי האיסור ללבוש גלימות משי מחד וחובתם ללבוש סממנים מזהים מאידך.

אנריקה הרביעי ניסה למנוע את יישום משפט המדינה על תקנותיו האנטי יהודיות אולם, נסיונותיו הודחו בהתכנסותה של ליגת האצילים בראשות הסופר הקסטיליאני ג’ואן פאצקו (Juan Pacheco ). בשל כריתתה ברית עם הגורמים האנטי יהודיים בעיר, ביקשה ליגת האצילים למנוע את טובתם של היהודים. כך, הכריז אלפונסו (Alfonso), אחי המלך, אשר נמנה על הליגה, כי כל ההוראות המיטיבות עם יהודי העיר, בטלות ומבוטלות.


אתה צריך מדריך מקצועי לביקור שלך בקאל של אווילה?


שלטון המלוכה הקתולית נראה מבטיח. יהודים רבים, כמו אברהם סנאור (Abraham Seneor) אף הביעו תמיכה פומבית במלכים. עם זאת, בית המשפט של מדריגל, הרשות המוניציפלית באווילה, קסטיליה וליאון בספרד, תיקנה בשנת 1476 מספר תקנות אשר הצרו את צעדיהם של יהודי המקום. מאותה עת, הם אינם הורשו עוד לשפוט במשפטים פליליים בתוככי הקהילה עצמה כמו גם, חויבו לענוד סימנים מזהים.

הצעדים החדשים שננקטו כנגד יהודי המקום יצרו קונפליקטים מקומיים הן ברמת אימוץ המלבוש החדש וסימני ההיכר המבדלים והן ברמת הגבלות ואילוצים על משלח ידם של היהודים הלוואה בריבית. מנהיגי היהודים סברו שעליהם לא להלוות בריבית תחת תנאים אלו וכך, לחזק את מעמדם ויחסם אל מול השלטונות.

תחת מצב זה, המלכה איזבל הראשונה (Isabel I) היתה מעוניינת בכך שיהודי העיר יישארו בה וחיפשה דרכים להקל עליהם ולמנוע נזק בעדם. זאת, בשל תפיסה כי יהודי אווילה חשובים ומהותיים לשגשוגה הכלכלי של העיר. בשנת 1478 במדינה דל קמפו (Medina del Campo) העניקו המלכים הקתולים אמנת מגן ליהודי אווילה. זהו המקרה הראשון הידוע לנו, שבו צו ה’ביאס קורפוס’ (habeas corpus) ייצוג חוקי של המדינה דל קמפו הוענק לקהילה יהודית באירופה, לכל אורך דורות מושבותיהן וחלקן בהסטוריה האירופית, של קהילות יהודיות שונות:

“בכל פעם שלפניך […] מתקבלת תלונה שיהודי מסכן את העיר מידי כל אדם […], והיהודי טוען שזהו פשע שבוצע כנגדו, מעשך הראשון יהיה להביאו לשטוח המידע שלפניו, לפני השופט”

ממסמכים בני אותה עת עולה כי תקנות העזר באווילה מאירות את ההסטוריה בעיר לסובלנות ויחסים ארוכים וטובים בין הקהילות השונות בה. ראשיה דוחים בטקסט הבא כל מיני השפלות, אפליות או פוגענות כללית כלפי בני מיעוטים דתיים ומעניקים להם את אותן הזכויות כמו לאזרחי המקום:

“הורה, שזכויות קרקע אלו תשולמנה ליהודים [..] כמו על פי, האופן שבו יש לשלמן לנוצרים וכוללין החוקים כולם. […] למרות שהם עובדים בימי חג הפסחא וימי הראשון הקדושים וכמה מהם, הולכים אף ללא סימנים אף אחד מהם איננו מאותת חטא”


היכן אני יכול למצוא מידע נוסף על הקאל של אווילה?


כך, התקנות אשר יושמו באווילה היו רחוקות מהקריטריונים אשר הומלצו ליישום בשנה הקודמת ואשר חשבו הן הכנסיה והן שאר המועצות הקסטליאניות לנכונות. התקנות המיושמות היו רחוקות מאותן תקנות אשר באופן גורף גרעו מזכויותיהם של היהודים. המועצה באווילה תמכה ביהודים והתעקשה על עמדתה הפרו-יהודית ואף גייסה את תמיכתם של המלכים הקתוליים במורסיה (Murcia) , בירת דרום ספרד באלו הימים. כך שבשנה העוקבת שנת  1488, הגדילו אלו לעשות וסמכו זכויות מקלות מסויימות לקהילות שאינן נוצריות בממלכה (קרי, היהודים), לגבי סחר במזון.

ברבע האחרון של המאה החמש עשרה, המועצה, שהגנה על זכויותיהם של יהודי המקום עד אותה עת, החלה להכחיש את הגדרת הקהילה היהודית כשכנה מבקשת שלום. הרובע היהודי באווילה קיבל צו מצר ומצער לעבור לשטח קטן ודל. קושי הגזירה היה גבוה במיוחד לאור מספר היהודים הרב בעיר.

אולם, צו זה לא נמשך לאורך זמן ורעה גדולה יותר עקבה אחריו. בראשון למאי שנת 1492 הוטל צו גירוש על יהודי אווילה. יהודי אווליה נאלצו למכור את בתיהם ורכושם, בתי הכנסת של הקהילה ובית העלמין שלה, נהיו לרכוש המועצה. החיים המקומיים נהיו לסבל בכל קנה מידה ודלדול האוכלוסיה היהודית בעיר עקב גירוש היהודים, הותיר בה משבר. גירוש היהודים מהעיר הביא עליה משבר חברתי-כלכלי שנמשך לאורך מאות בשנים. נדמה אף, כי באווילה הגירוש לא נתמך ברובו על ידי האוכלוסיה הנוצרית המקומית, שכנראה והשכילה מראשיה, להכיר בפועלם ותרומתם של היהודים לאווילה.

Panorámica nocturna. Ávila

מבט פנורמי על רדת הלילה בעיר אוילה


מהו הזמן הטוב ביותר לבקר בקאל של אווילה?

מה עוד אני יכול לעשות באווילה?

מהו “ספרד קארד” ואיך אתה יכול לקבל אותו?



‪

ההסטוריה של אווילה

באווילה, כמו ברבות מהערים הספרדיות בימי הביניים, חיו אלו לצד אלו נוצרים, מורים ויהודים כאשר כל אחת ואחת מקהילות אלו הטביעה את חותמה על העיר וזו, נצרה בה את מורשתה.



למרות שישנו תיעוד נרחב המספר לנו על קיומה של קהילה יהודית גדולה וחשובה בימי הביניים של אווילה, כיום ישנו מספר מועט של שרידים ארכיאולוגיים המיוחסים לקהילה זו. עושר תיעודה של הקהילה הנו בעיקר תחת מסמכים והגות.

באמצעות מסמכים אלו יודעים אנו כיום את מיקום בתי הכנסת בעיר בימי עבר, את מיקום בית הקברות המקומי, הרובע בו השתכנו היהודים, מיקום חנויותיהם והאיזורים בהם קיימו היהודים את בתי המלאכה והאמנות.
ידוע לנו כי יהודי אווילה היו בעלי מספר רב מהבתים ששכנו לצד השוק הגדול, משפיעים בעיקר על רחובות בהם לא היו להם חנויות: אלמניה וג’רונימו (D. Gerónimo Alemania).

ברחוב המלכים הקטולים ( Reyes Católicos) שכן בית הכנסת העתיק של הקהילה. כפי שהיה מקובל בכל ספרד אחרי גירוש היהודים, בתי הכנסת בכל קהילה וקהילה הוסבו לכנסיות. כך היה גם באווילה, שם הוקדשה הכנסיה לבתולה דה לה ניבס (Virgen de las Nieves). מה שהיה בעבר ביתו של רב הקהילה הנו היום מלון מקומי, ששמר על הרבה מאזורי הבית נאמנים לצורתם המקורית.

בככר דל פוקילו ( del Pocillo ) ניתן לחזות בבית הכנסת של שמואל (D. Samuel), היום זהו בית פרטי אשר שוחזר לאחרונה ועיקר ייחודו הוא בקשת המחודדת אשר ניצבת על סף דלתו. בית כנסת זה נבנה במאה החמש עשרה.

כל איזור זה , עד לאדחה ( Puerta del Adaja ) היה מיושב ביהודים תחת הגבלות שהוטלו החל משנת 1480 על ידי המלכים הקתוליים. אחרי גירוש היהודים בשנת 1492, האיזור נהיה לשומם ונטוש, נכבש בחלקו על ידי בתים קטנים וגינות, אשר חלקם שרדו עד עצם היום הזה.

מסתתר מאחורי דלת המשרה עצב וצער, ניתן לחזות בגן שהיה שייך למשה בן ליאון (Mosé de León) אשר הפיץ את ספר הזוהר, פאר הקבלה היהודית. מעניין להתבונן במבנה הלא מסודר של רחובות האיזור, כמו גם באופן שבו שרדו אותם בתים שעודם ניצבים על כניהם, בדרך כלל בתי קומה יחידה שעודם ניצבים לנוכח ההיסטוריה המקומית ומספרים את סיפורם החשוב של יהודי האיזור.

איזור סאן סגונדו ( San Segundo) והגשר היו משכונות ימי הביניים שיוחדו לענף שבו התמחו היהודים במיוחד: עבודות טקסטיל ועור. עדות לתעשיית העור המקומית הם משכנות הבורסקאים שב סאן סגונדו (San Segundo), בקירבת ה ( Ermita de San Segundo).  בתי מלאכה אלו נעזבו במהלך המאה השבע עשרה ומצבם טוב מאד, משמרים את רוח הייצור במקום ואת תהליך עיבוד העור. כיום, נעשים מאמצי שימור ושחזור במקום, כהכנתו לביקורי קהל בעתיד.