BARCELONA HEBREO

הקאל של ברצלונה: מרכז כלכלי ותרבותי של קטלוניה בימי ביניים

הרובע היהודי בברצלונה, היה אחד מהחשובים ביותר בספרד הן מבחינה תרבותית והן מבחינה כלכלית, עם השתתפות פעילה בענייני הממלכה, היהודים הקטלאנים השפיעו באופן מכריע על ההיסטוריה של מה שכיום היא קטלוניה.

התיעוד הראשון של החיים היהודיים בברצלונה מופיע במכתב אותו שיגר בשנת 877 לספירה הרב עמרם גאון, ראש ישיבת סורא וגאון בבל אשר היתה אחת משני מרכזי היהודות הגדולים באותה עת. המכתב עסק בהחלטתו של קרלוס השני, “הקרח” –מלך צרפת, להעניק ליהודי העיר ברצלונה עשרה פאונד של מתכת הכסף, על מנת שישפצו את בית הכנסת של הקהילה. בשנת 985 נבזזה העיר על ידי אל מאנצור (de Almanzor) יהודים נרצחו בה וביזה רבה פשטה על הקהילה.

הטקסט הקרוי (Los Usatges de Barcelona) מהשנים 1053-1071, אשר כולל את המנהגים העומדים בבסיס החוקה הקטלאנית מתעד את הרובע היהודי בברצלונה במאה ה11. הטקסט מתאר את הרחוב היהודי כשקט כשעצם הקריאה לרובע בשמו “קאל” משמעותה כמובא מעלה, התייחסות למבנהו כ”רחוב קטן”, ספק סימטה. עם השנים, התפשטה הקהילה היהודית למספר רחובות בקאל, כשעם התפשטותה, היא בונה בתי כנסת נוספים שיאפשרו לה לשלב את אמונתה ואורח חייה באבני העיר. חבר המושבעים בעיר נטה שלא לפקח על הקהילה ולהותיר לה זכויות אוטונומיות. אולם, במהלך המאה ה14, נפלה ההחלטה לפקח על הארגון היהודי בעיר, לפחות בכל הנוגע לפעילות ולהתרחשות בתחומי הרובע.


איך להגיע לקאל של ברצלונה?


בדומה לאשר התקיים בשאר הקהילות היהודיות בספרד, פחדם של היהודים בעיר נטה לפי מידת דו הקיום שנהנו ממנה לצד שאר תושבי העיר או, לפי מידת ההתפוררות של זו. אם במאה ה11 הסופר והנוסע העברי המפורסם בנימין מטודלה (Benjamín de Tudela) הגדיר בספר מסעותיו “מסעות בנימין” (Séfer Masaot) את העיר כ”קהילה קדושה של גברים חכמים ונבונים ושל נסיכים גדולים”, החל מהמאות ה14 וה15, היהודים בברצלונה צפו כיצד הקאל נהפך לגטו, בו הם נבדלו משאר תושבי העיר, הוגבלו בצעדיהם ולעיתים, אף הותקפו.

בין האזכורים הרבים בשמות האתרים הידועים בברצלונה נותר זיכרו בל יימחה, של מונז’ואיק (Montjuïc) הידוע גם בכינויו “הר היהודים”. היכן שהקהילה היהודית בברצלונה קברה את מתיה במשך מאות בשנים.

4 cantonades_opt

מבט על הקאל של ברצלונה בלילה

הארגון הפנימי של בתי הכנסת בעיר היה תחת חזקת היהודים עצמם, שאושרה על ידי חזקת המלך. בין חברי הקהילה נמצאו מספר עשירים נכבדים וחברים אחרים בעלי שררה. מנהיגי הקאל נקראו “נאמנים” (neemanim) ופוקחו על ידי מועצה יהודית אשר מנתה מניין (עשרה) וארגונה היה דומה לאופן בו היתה מאורגנת ראשות עיריית ברצלונה. אותה מועצה יהודית היתה גם הגוף המבצע, לעניין הקהילה וגם הגוף המחוקק, לעניין תקנות (שנקראו כך גם בשפת המקום) שמטרתן היתה הסדרת קהילה, חייים דתיים, חיים כלכליים, חברה, חינוך ומוסר לחבריה.

בחייהם בתוך הרובע היהודי, היהודים חיו על פי לוח השנה היהודי שהתבטא בחגיגת החגים הדתיים ושבתות השבוע, על פי חוקי ומנהגי היהדות. בתוך הרובע התקיימו שיעורים שעסקו בטקסטים יהודיים קלאסיים כגון התנ”ך והתלמוד וקוימה בהם ההלכה היהודית גם לעניין דין ומשפט. הנישואין, כמו גם הגירושין ברובע היו על פי חוקת ישראל וראשי הקהילה פעלו גם כדיינים בשעת מחלוקת בין יהודי הרובע. האוטונומיה היהודית בקאל התפתחה כמעט עד לדרגה מלאה, כאשר המוסדות החברתיים, הדתיים והחינוכיים, היו עצמאיים משל העיר ובעלי צביון ישראל. כתוצאה מחייה העשירים של הקהילה, התפתחה בה גם תרבות ענפה שהניבה יצירות מופת שהנן מאבני היסוד של הספרות היהודית האוניברסלית.


אתה מכיר את המקומות הטובים ביותר לאכול בקאל של ברצלונה?


התקנות שתוקנו על ידי ראשי הקהילה, דרשו לעיתים קרובות את אישורו של היושב על כס המלך. בתחום הדתי, מנהלי הקהילה הקפידו על קיומם של מניינים, על אספקת מזון כשר ועל ארגון לוויית המתים. הקהילה כללה גם בית משפט מומחה, אשר תקנותיו נגזרו מההלכה היהודית ובהסכמתו של המלך היתה לבית משפט זה את הסמכות לשפוט את יהודי הקאל בתביעות אזרחיות כמו גם, פליליות.

כמסופר על חיי היהודים בתיק האוצר של המלך: “היתה חובה לשלם מיסים. בכל שנה המלך אילץ אותם לשלם סכום מסוים. המגבית נערכה בקרב כל הקהילה, כאשר הגבאי היה עובר מבית לבית וגובה את חלקה של המשפחה במס. כאשר למלך היה צורך בגביית מיסים רבה יותר, לדוגמא בערב מלחמה או בחגיגות הכתרה לחילופין, היו נגבים מהיהודים מיסים נוספים”.

בשנת 1079 מנתה הקהילה היהודית בברצלונה כ70 משפחות ואילו במאה ה14 הגיע מניינם לכדי 4000 איש. הגידול במספר המשפחות נבע בחלקו מהגירת משפחות יהודיות מצרפת השכנה, לאחר גירושם ממנה. כך, שגידול שטח השכונה נהיה לצורך ממשי והיא התרחבה כלפי מטה.

כבכל קהילה יהודית באותה עת, מרכז החיים בין הרוחניים ובין החברתיים, היה בית הכנסת. בו נחגגו מועדי החיים החשובים ביותר (ברית מילה, בר מצווה), מועדי השנה (שבת, ראש השנה, חג השבועות, חג הסוכות, חג הפסח, חג החנוכה) וגם מועדים יהודיים בעלי אופי חברתי (תשעה באב מחד ופורים, מאידך). בבית הכנסת נערכו פגישות, הוכרזו הודעות ויושמו תקנות הקהילה.

פרנסתם של יהודי הקאל היתה רובה ממעשה מלאכה ואומנות. ביניהם ניתן היה למצוא אורגים, טווי משי, כורכים, צורפים, סנדלרים, סוחרים בריבית, מוכרי משקאות וסוחרים שונים. כמה ממשפחות הרובע עסקו בחקלאות. ידוע כי יהודי הקאל הצטיינו במקצוע הרפואה והוערכו בו אף על ידי נוצרי העיר. מכיוון שחיי הקהילה דרשו גם הם בעלי מקצוע שונים, עסקו היהודים בקאל גם במקצועות אלו ואחזו בתפקידם פוליטיים, כדוגמת מזכיר הקהילה, תפקידים מנהליים כשוער וכקברן ואף תפקידים שהיה בהם משום הכרח היום יום, כשוחטים וקצבים של בשר כשר. יהודי הקאל חלקו בינם לבין עצמם גם בעמדות דתיות של הוראת הלכה (רבנים) והוראת התלמוד בבתי המדרש של הקהילה.

FotorCreated_opt

רחובות הרובע העתיק במרכז ברצלונה

ידועים היו יהודי הרובע על עושר הידע שברשותם ועל כן, חצר המלוכה ושלל משרות ציבוריות נפרשו בפניהם והם היו לגובי מס, מתורגמנים ושליחי המלך. יש לציין כי ידע זה הותיר חותם גם בעולם התרבותי הכללי ויצירות פילוסופיות, ספרותיות, מדעיות ותרגומים רבים נוצרו בסמטאות הקאל, חלקן אף שרדו לימינו אנו.

בימיה הראשונים של הנוכחות היהודית בברצלונה הקהילות היהודיות והנוצריות חיו זו לצד זו תחת יחסי רעות. הן עסקו במסחר משותף ובית המלך הטיל על היהודים תפקידים ציבוריים כגובי מס או כנציגיו.


אתה יודע איפה תוכל לישון ולחיות את ההיסטוריה של הקאל של ברצלונה?


היות הקאל בנוי כתחום מסוגר אין משמעה כי היהודים שחיו בו חיו כמסוגרים מסביבתם החיצונית. בהר היהודים, מונז’ואיק, ניתן היה למצוא בנוסף לבית הקברות היהודי גם שטחים חקלאיים, בתים ומגדלים, אשר היו בבעלות יהודי הקאל. במישורי העיר ברצלונה היו אדמות רבות שייכות ליהודים, בעיקר כרמים, מטעים, שדות ופרדסים. בין האיזורים בהם החזיקו היהודים באדמות נמנה את בדרידה , לס קורטס ומאגוריה (Magòria, Bederrida, Les Corts), מרגלות הקולסרולה (Collserola) ועוד. יהודי הקאל אחזו גם בבתים ובבתי סדנא בפלסה סנט ג’אומה (la plaza de Sant Jaume ) ובככר השוק של פלסה דל בלאט (la plaza del Blat).

ברצלונה של ימי הביניים הכילה שני רובעים יהודיים, כאשר האחד נקרא בשם “הקאל הגדול” (הרובע הגדול) והשני, בשם “הקאל הקטן”. הקאל הקטן ידוע היה גם בכינוי סאנהוחה (Sanahuja ) ובשם דה אנג’לה ( de Àngela ). הסימטה הגדולה ביותר בשטחים אלו, ששכנה באתר העתיק של הרובע היהודי, היתה מוקפת בחומה הרומית, בקשת הבנויה ארכ דה סנט רמון דל קאל ( Arc de Sant Ramon del Call) ובבאניוס נאוס ( Banys Nous ). רחובות הרובע היו בנויים לאורך רחובות הסנט הונורט והסנט סרבר (Sant Honorat, Sant Sever).

בסביבה זו, הבניין היהודי המשומר היה משכנו של המרכז החדש לפרשנות של הקאל בברצלונה (nuevo Centro de Interpretación del Call de Barcelona) , הוא מרכז התקשורת החדש של הרובע, כשהרחוב המשמש לו כתומך הוא רחוב סנט דומניק (Sant Domènech ) שברובע. בנוסף לבית הכנסת הגדול שברובע, אחד מהבניינים המרכזיים בתחומי הקהילה היהודית היה ממוקם גם הוא ברחוב סנט דומניק (Sant Domènech) , היה זה הבניין בו פעלה הקצביה, בה נמכרה תוצרת מקומית כשרה. מסמכים מאותה עת מגלים לנו כי שמו של בעל הקצביה היה דוד דה בלקייר (David de Bellcaire) וכי מנהגו היה למכור את דגי מרכולתו היכן שבימינו אנו ממוקם רחוב דה לה פרוטה ( de la Fruita ).

בשנת 1357 מרכז הרובע היהודי נבנה על מרכזו של רחוב סנט הונורט ( Sant Honorat) כך שיהודי הרובע נאלצו לצאת מגבולותיו על מנת לשאוב מים.

המרחצאות המפורסמות שברחוב באניוס נאוס ( Banys Nous ) כבר עמדו על תלן. מרחצאות אלו הוקמו בשנת 1160 על ידי אברהם בונהסטרוק אלפאקי ( Abraham Bonastruc alfaquí ) אשר היה קרוב משפחתו של הרוזן רמון. הרוזן העניק לו מספר קרקעות מחוץ לחומה הרומית, תחת קאסטל נאו (Castell Nou) , שם זורמים המים בשפע. על פי החוזה שערכו ביניהם, הרווחים התחלקו בין השניים. המקום היה גדול דיו כך שכלל גם מקווה.

Carrer S_opt

רחוב סנט הונורט בקאל של ברצלונה

שחזור של המקום נמצא במוזיאון להסטוריה העירונית, מציע לראות את ייסודו של בית החולים בעיר תחת הנהגתו של שמואל הסרדי ( Samuel ha-Sardí ) במאה ה13.

במאה ה14, כמופיע במסמכי העירייה מאותה עת, נבנו בקהילה עוד ארבעה בתי כנסת שהוסיפה להעשיר עצמה בידע ובתרבות. כך, נבנתה הקהילה בברצלונה לכדי רשת טוויה בה נשזרו יחדיו רבנים ומשכילים, מתמטיקאים לצד אנשי גאוגרפיה וכימיה, מורי מלאכה, גזברים ואנשי המלך.

שני רובעי היהודים לא היו מחוברים אולם, אנו מאמינים כי כאשר החלה מגמה עירונית ברחובות בוקריה, באניוס נאוס ואביניו ( Banys Nous, Boqueria ו Avinyó ), כמו גם פתיחתה של החומה הרומית בפני היהודים, הקשר בין שני הרובעים וקהילותיו החל ונרקם. בין שני הרובעים, ממש במרכז הדרך ביניהם, שכן קאסטל נאו (Castell Nou). שכונות אשר היו ציבוריות ולא הושלטה בהן מרות דת או, גזע.


אתה צריך מדריך מקצועי לביקור שלך בקאל של ברצלונה?


אולם, בכינוסה הרביעי של מועצת קונסיליו דה לטרן ( Concilio de Letrán) , נשמעו הוראות שונות כנגד היהודים. תחת הוראות שאומצו מהמלך ג’יימס הראשון, החלו באכיפת הטלת מס בגובה 20% על הלוואות, אולצו היהודים לשאת סימנים מזהים ונמנע מיהודים לשאת במשרות ציבוריות כאשר יש מועמד נוצרי לתפקיד. אולם, להוציא ההיטל על נטילת הלוואות, ההוראות לא יושמו. מאוחר יותר, בשנת 1268 ג’יימס הראשון ויתר לכל יהודי ברצלונה על תשלום המס המוטל עליהם.

תוצאה נוספת של כינוס אותה מועצה הייתה סגירת הרובעים היהודיים באופן ששאף לבדל בין מקום מושבם של היהודים והנוצרים. עם זאת, בשנת 1257, האפיפיור גרגוריו העשירי (el papa Gregorio X ) הזכיר את הצורך ברובעים יהודיים שמורים. דבר שמחזק את ההשערה כי התקנות לא יושמו קודם לכן. כמו כן, בשנת 1285 המלך פדרו השני (el rey Pedro II) הבטיח לאצילי הממלכה כי אף יהודי לא ישמש בתפקיד בכיר ואישר בפניהם הבטחה כי יהודי לא יהיה בעל סמכות כנגד נוצרי. באותה עת, שיעור המס על הקהילה היהודית גדל, כמו גם דוקטרינות הכנסייה כנגד היהודים.

הגעתו של מסדר מטיפים (דומיניקנים ופרנסיצקאנים) והאישור שהם קיבלו להטיף בבתי כנסת, קידם מספר הפרעות שנגרמו ברובן על ידי הנזירים המתלווים אליהם. ההפרעות היו כה משמעותיות עד שהמלך פדרו הטיל איסור על כניסתם של נוצרים לבתי הכנסת היהודיים והורה שאם יש בכך צורך, ייעשה הדבר על ידי שלושה או ארבעה “אנשים טובים” (hombres buenos). המלך פדרו קרא גם בשבחם של הפרנסציסקאנים המנסים להמיר היהודים לנצרות, לא דרך איומים או אלימות אלא, באמצעות שכנוע. אותם יהודים שהקשיבו ניצלו לדעתו מהגיהינום על ידי האמונה הנוצרית.


היכן אני יכול למצוא מידע נוסף על הקאל של ברצלונה?


התפשטות המגיפה הידועה בשם “המגיפה השחורה” (“המוות השחור”) הובילה להשמצות כנגד יהודי העיר על כי הם מרעילים את מימיה ואף להתקפות אלימות. ביום שבת ה17 למאי שנת 1348 הקאל הותקף ומספר יהודים נהרגו. בשל גבירת הפחד ברחובות ביקש המלך פדרו הרביעי מהאפיפיור קלמנט השישי לספק הצהרה רשמית כי יד היהודים לא בדבר ואלו הן השמצות בלבד, בתקווה להשקטת ההמולה בעיר

בשנת 1263, המלך ג’יימס הראשון, לבקשתם של מטיפים בקהילה הנוצרית, כינס ספק ויכוח ספק משפט והתנצחות תאולוגית בארמונו שבברצלונה. בדיון נטלו חלק הרמב”ן – רבה של ג’ירונה, אשר ייצג את ההשקפה היהודית ויהודי מומר בשם  פאו כריסטיה (Pau Cristià). מלבד המלך נכחו במקום גם סאן ראמון דה פניאפורט ( san Raimon de Penyafort ) ועמו ראשי הממלכה והכנסייה וראשי המסדר הדומיניקני שהפעילו את האינקוויזיציה  הנוצרית.

הוויכוח בין שתי הדתות נמשך מספר ימים ועסק בנושאים שונים, כדוגמת ביאת המשיח לתפיסתן של שתי הדתות. מחלוקת זו, ששימעה הגיע למרחקים וזכתה לתרגומים לשפות אירופאיות שונות, לטינית וכן עברית, הסתיימה, כפי שנפתחה, במחלוקת. אולם תוצאותיו של הויכוח היו משמעותיות מכך ומרות מאד עבור העם היהודי וכללו הטלת צנזורה על ספרי יהודיים, שריפתם של אלו וגירושו של הרמב”ן מספרד, עד לכדי עלייתו לישראל. ויכוח זה נקרא עד ימינו בשם “ויכוח ברצלונה”.

סופה של מערכת היחסים בין ברצלונה והקהילה היהודית ששכנה בה החל בסוף המאה ה13, במיוחד לאחר אותו ויכוח המוזכר מעלה.

Barcelona_Lifestyle


מהו הזמן הטוב ביותר לבקר בקאל של ברצלונה?

מה עוד אני יכול לעשות ברצלונה?

מהו “ספרד קארד” ואיך אתה יכול לקבל אותו?



‪

ההסטוריה של ברצלונה

ההסטוריה של ברצלונה משתרעת על פני 4000 שנה, משלהי התקופה הנֶאוֹליתית, כשראשון השרידים מתקופה זו עודנו נמצא בשטח העיר. פריסתה הגאוגרפית של העיר הפגישה עמים רבים ביניהם: העם האיברי, אנשי קרתגו, הרומאים, היהודים, הוויזיגותים, המוסלמים והנוצרים. למרות ששרידי העיר ביישוב האיברי ובימי קרתגו, התהוותה האמיתית של העיר התרחשה בתקופה הרומית, כשפארה הוענק לה בהיותה אחד מהנמלים המרכזיים והחשובים שבמערב הים התיכון.

בימי הביניים אחזה ברצלונה במעמד עליון על שאר המחוזות בקטאלוניה והוכתרה כאחת הערים החשובות ביותר שבממלכת אראגון. לאחר איחודן של קסטיליה ואראגון, ברצלונה אחזה בעמדת מפתח בפיתוח הפוליטי, החברתי והכלכלי של המדינה הספרדית. כיום, מעמדה של העיר נישא בשל המשחקים האולימפיים בשנת 1992 ואילו הפורום האוניברסלי של תרבויות ברצלונה הציבה כעיר ידועה ששמה למרחקים, כמרכז תרבותי ותיירותי חשוב כמו גם כמרכז פיננסי.

במהלך המאה ה14 היו לפחות חמישה בתי כנסת ברובעים היהודיים של העיר. בנימין מטודלה, הסופר ואיש המסע היהודי קבע בביקורו בעיר כי “ברצלונה היא קהילה קדושה של גברים חכמים ונבונים ושל נסיכים גדולים”.

בית הכנסת המרכזי, הממוקם ברחוב סנט דומניק (Sant Domènec ) מספר 7 ברובע, היה כנראה בית הכנסת העתיק ביותר בקהילה למרות, שתיעוד שלו קיים רק מהמאה ה13. היה זה בית הכנסת היחיד שהחזיק בבנקים בבעלותו. ייתכן, שכמו בכנסיות נוצריות, הדבר נבע משאיפתם של אנשים מספר להעניק מחסותם לבית הכנסת תחת ההבטחה להשיג בדרך זו זכויות עתידיות בבניין בית הכנסת, בהיות מיקומו חשוב ומרכזי.

קיומו של הרובע היהודי, ה”קאל”, הוא שהעניק לרחוב סנט הונוראט (Sant Honorat ) את שמו. הבאר נבנתה בשנת 1357 והיתה ממוקמת בסוף הרחוב, גובלת בפלסה סנט ג’אומה (plaza de Sant Jaume). עד אותה עת, כשנזקקו היהודים לשאיבת מים יצאו מגבולות הרובע לשואבם כשהגנה עליהם תקנה עירונית משנת 1356 אשר העניקה להם חסות ומנעה מהנוצרים לפרוע בהם. כך, כשהבאר נבנתה בתוך הרובע בשנת 1357, היתה הוראה זו למים זורמים בקאל כדוגמא נוספת לנסיון ההפרדה בין היהודים והנוצרים בעיר. מטרתה היתה למנוע בין שתי הקהילות התחככות ותוצאתה היתה שהן שכנו באיזורים שונים, ללא מפגש והיכר.

הפלסה דל ריי (plaza del Rey ) נקראת על שם סרן אשר חי במאה ה11, כאשר רוזני ברצלונה בנו את ארמונם. המוני אדם התקבצו על מדרגות אלו כשניבנו וניתן עדיין לחזות בהן, משומרות, גם אם משוחזרות בחלקן.

לימינה של הככר ניצבת הקאפלה המלכותית ושמה סנטה אגאטה (Santa Ágata) אשר נבנתה במאה ה14. משמאלה של הככר ניצב ארמון פלאו דל לוטיננט (Palau del Lloctinent ) המשויך לאמצע המאה ה16. בין השנים 1836 ו1994 היתה זו המפקדה של ארכיון הכתר של אראגון. בפינת הככר, היכן שהמבנים פלאו ריאל ופלאו דל לוטיננט (Palau Reial וdel Lloctinent) פוגשים במירדור דל ריי מארטי (Mirador del Rei Martí) , ניצב מגדל מלבני בן 5 קומות שנבנה על פי פקודתו של מרטין הראשון מאראגון וסיומו הסתיים בשנת 1555, כמעט מאה וחצי לאחר מיתתו של זה. שמו של המגדל מרמז על שאיפתו של מרטין הראשון לצפות במימי הים אשר במרחק.

בעוזבנו את הככר לכיוון רחוב דל ווגור (del Veguer) , נחזה בניין עתיק מהמאה ה16 אשר הועבר לבנה אחר לבנה לאחר מיסודה של וויאה לייטנה (Vía Layetana). כיום, שוכן שם המוזיאון להסטוריה של העיר אשר מאפשר כניסה למרתף רומאי עתיק ולבניינים הניצבים עליו.

למעשה, אנו יכולים לומר כי יהודי העיר החזיקו בבעלותם חלק לא קטן מהבתים אשר היו בשטח השוק הגדול ובתחום שבין הרחובות גרונימו, אלמניה ורחוב המלכים הקטלנים (Gerónimo, Alemania, Reyes Católicos.) איזורים שבהם לדוגמא, לא נמצא חנויות יהודים באותה עת. בתוך חדר גדול זה (אורכו: 35 מ’, רוחבו: 17 מ’ וגובהו: 12 מ’) נערכו כנסים והתכנסויות ונסעדו סעודות. על פי המסורת, זהו בו כריסטופר קולומבוס מסר דין וחשבון למלך פרדיננד ולמלכה איזבלה, על הפלגתו הראשונה. במהלך המאה ה18, נזירות מנזר סנטה-קלרה הפכו את המקום לכדי כנסיה.

מבנה סאלו דה טינל ( Saló del Tinell ) קיבל את מראהו המקורי בחזרה בשנת 1936 וכעת, מארח הוא קונצרטים ואירועים אזרחיים אחרים.

בפלסה סנט פליפ דה נרי (la plaça de Sant Felip de Neri ) נמצאת כנסיה הנושאת אותו שם, אשר נבנתה בין השנים 1748 ו1752. כאן, נוצרו הגילדות העתיקות של סנדלרי העיר.

בחזית הכנסיה עודם ניכרים רסיסים מתקופת מלחמת האזרחים בספרד, כאשר כוחותיו של גנרל פרנקו הפציצו את העיר ברצלונה. פלסה דה סאנט ג’אומה   (Plaça de Sant Jaume) , שוכן בליבה הפוליטי של העיר, היכן ששוכן הארמון ההיסטורי של העיר,( Palau de la Generalitat de la Catalunya) ובנייניה החשובים ביותר של ממשלת קטלוניה.